Vayedaber

Shvouoth

Daf 41b

אִתֲּ מַר. אִם בְּעָלָ֥יו עִמּ֖וֹ לֹ֣א יְשַׁלֵּ֑ם. מָהוּ שֶׁיִּשְׁבַּע. 41a רִבִּי זֵירָא אָמַר. נִשְׁבָּע. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי לָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵינוֹ נִשְׁבָּע. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי חֲנִינָה וּלְרִבִּי לָא. שֶׁבֶר שְׁבוּיָה וָמֵתָה שֶׁהֵן פְּטוּרִין בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. וְהַשּׁוֹאֵל בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַייָב. אֲבֵידָה וּגְנֵיבָה שֶׁהֵן חַייָבִין בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּשׁוֹאֵל בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַייָב. מָאן דָּמַר. פְּשִׁיטָא שֶׁהוּא נִשְׁבָּע צְרִיכָה לֵיהּ שֶׁיְּשַׁלֵּם. רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָן. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי זֵירָא. שׁוֹאֵל שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו בִּבְעָלִין פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִין חַייָב. נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהִיקִילָה הַתּוֹרָה עָלָיו לֹא כָּל שֶׁכֵּן בִּבְעָלִים פָּטוּר שֶׁלֹּא בִבְעָלִים חַייָב. אִין תֵּימַר לִשְׁבוֹעָה אִיצְטְרִיכָת לֵיהּ. נִיתְנֵי בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. הֲווֵי לָא צוֹרְכָה דְלָא לְתַשְׁלוּמִין. וְקַשְׁיָא עַל הָדָא דְרִבִּי זֵירָא. שׁוֹאֵל אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אֵין בָּעָלָיו עִמּוֹ יְשַׁלֵּם. נוֹשֵׂא שָׂכָר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אֵין בָּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שֶׁהַבְּעָלִין עִמּוֹ בֵּין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמּוֹ נִשְׁבָּע. אָמַרְתָּ. דְּבָרִים שֶׁהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם נוֹשֵׂא שָׂכָר נִשְׁבָּע. דְּבָרִים שֶׁנּוֹשֵׂא שָׂכָר נִשְׁבָּע שׁוֹמֵר חִנָּם יְהֵא פָטוּר. דְּבָרִים שֶׁנּוֹשֵׂא שָׂכָר מְשַׁלֵּם שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע. 41b מָה אַתְּ מַתְנֵי בְּשׁוֹמֵר חִנָּם. בְּשֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ. וְאִית דְּבָעֵי. מָה אַתְּ מַתְנֵי בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר. בֵּין שֶׁהַבְּעָלִים עִמּוֹ בֵּין שֶׁאֵין הַבְּעָלִים עִמּוֹ. אָמַר רִבִּי אַבִּין. עַֽל כָּל דְּבַר פֶּ֡שַׁע. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא מָצִינוּ שֶׁהִשְׁווָת הָתּוֹרָה בִּגְנֵיבָה וַאֲבֵידָה בְשׁוֹאֵל. לָכֵן נְשַׁוֶּה שׁוֹמֵר חִנָּם וְנוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁבֶר שְׁבוּיָה וָמֵתָה.

Traduction

–Il est dit (ibid. 14): si le propriétaire est avec lui (est présent), il ne paiera pas; quelle est la règle pour la faute commise en présence du maître, et l’emprunteur devra-t-il en ce cas jurer que rien n’a été négligé par lui? Il le doit, dit R. Zeira (il est responsable même en leur présence); R. Hinena et R. Ila disent tous deux qu’il en est dispensé. Un enseignement confirme ce dernier avis en disant: pour l’animal blessé, ou pris, ou mort, le gardien salarié et le loueur sont dispensés si le maître est présent, par déduction a fortiori, car si l’emprunteur qui comporte plus de gravité et devient responsable des cas de captivité, blessure ou mort de l’animal, avec dispense si le maître est présent; à plus forte raison pour les cas plus graves de vol et perte, imputables au gardien salarié et au loueur, l’emprunteur n’est dispensé que si le maître est présent. Est-ce à dire que d’après l’avis opposé qui impose le serment pour se défendre du reproche de négligence, il y ait lieu de payer pour la négligence survenue, même en présence du maître? (donc, pour la négligence survenue en présence du maître, on est acquitté). R. Hanina dit au nom de R. Judan qu’un autre enseignement confirme l’avis de R. Zeira (étant responsable de la négligence, même si le maître est là, on est astreint de jurer qu’il n’y en a pas eu): On sait que le gardien salarié est dispensé en présence du maître, par raisonnement a fortiori; car si l’emprunteur, pour lequel la Loi a certaines aggravations (de le rendre responsable de l’animal pris, blessé, ou mort), est dispensé de payer les suites d’une négligence si le maître est présent, et il est responsable en l’absence du maître; à plus forte raison le gardien salarié, pour lequel la Loi a des allégements (de le dispenser des cas précités), sera dispensé de payer les suites d’une négligence si le maître est présent, et il n’en est responsable qu’en l’absence du maître. Ce n’est pas à dire que ce raisonnement aboutisse à dispenser de jurer n’avoir pas commis de négligence dans la garde, si le maître est présent; car alors, pourquoi ne pas parler du loueur en vue de lui appliquer la même déduction qu’au gardien salarié? C’est donc qu’à son égard la dispense comporte celle du paiement pour négligence si le maître est présent, et par suite la dispense pour l’emprunteur concerne le serment de n’avoir rien négligé (mais le loueur y est toujours tenu, conformément à R. Zeira). Toutefois, on peut objecter ceci contre R. Zeira: d’après lui, l’emprunteur jurera pour la négligence survenue en présence du maître n’avoir rien négligé, ainsi que fera le gardien salarié dans le même cas, mais il paiera si le maître est absent, tandis que le gardien gratuit devra jurer en tous cas; on devrait dire que chaque allégement comporte un allégement de doctrine? Ainsi, les cas (de captivité, blessure, ou mort) pour lesquels l’emprunteur paie, le gardien salarié jure seulement et sera acquitté; aux cas analogues où le gardien salarié jure, le gardien gratuit sera dispensé même de jurer; de même aux cas (de vol et perte) où le gardien salarié paie le dommage, il est juste que le gardien gratuit jure seulement pour être acquitté. Or, pourquoi a-t-il été enseigné que même le gardien gratuit devra jurer n’avoir rien négligé à l’égal du gardien salarié, ce qui est contraire à la gradation des catégories de gardiens? En outre, on peut faire la même objection du défaut de gradation à l’égard du gardien salarié en fait de négligence si le maître est présent? D’où sait-on qu’au gardien gratuit comme au salarié, soit en présence, soit en l’absence du maître, le serment n’avoir rien négligé soit obligatoire à l’égal de l’emprunteur? R. Abin répond (173)Mekhilta, section Mischpatim. que la déduction est tirée de l’expression pour tout autre cause de faute (ibid.), dite du gardien gratuit (passible en tous les cas des suites de sa négligence, tenu par conséquent de jurer n’avoir pas péché pour s’acquitter). R. Mena dit: il est inexact de supposer l’égalisation, même pour les cas de vol et de perte imputables à l’emprunteur, avec sa responsabilité en d’autres cas; comment donc dire que, même pour ces autres cas, on compare le gardien gratuit et le salarié, et que, par leur responsabilité en ces cas, ils doivent jurer n’avoir rien négligé? (Donc, il est tenu compte des divers grades de gravité parmi les gardiens). La dite expression pour cause (parole) de faute (non applicable au gardien gratuit) a pour but de justifier pourquoi le simple énoncé du projet d’accaparer un dépôt est coupable (174)Baba Metsia, 3, 9..

Pnei Moshe non traduit

את אמר אם בעליו עמו לא ישלם. בשואל גלי לן קרא דאם השאלה בבעלים פטור ובעי השתא לענין פשיעה בבעלים עמו והיינו דקאמר מהו שישבע אם צריך הוא לישבע שלא פשעתי בה דאלו פשע חייב לשלם אפי' בבעלים דכי כתיבא קרא למיפטר בבעלי' אהנך חיובא דכתיבי ביה אבל פשיעה כיון דלא כתיבא אלא בש''ח על כל דבר פשע מיחייב אפי' בבעלים או דילמא אפי' בפשיעה פטור הוא בזמן שבעלים עמו ואין כאן שבועה כלל:

ר' זירא אמר נשבע. שלא פשעתי דס''ל פשיעה בבעלים חייב:

אינו נשבע. דס''ל אפי' בפשיעה פטור בבעלים:

מתני' מסייעה. תניא כוותיהו דר' חנינה ור' לא דפשיעה בבעלים פטור:

שבר וכו'. בברייתא תנינן לה דבעי לאתוי על גניבה ואבידה שחייב בשואל שלא בבעלים דלא כתיבי גביה בהדיא ויליף מק''ו מנושא שכר ושוכר דמה אלו דקילי שהן פטורין בנושא שכר דלא מיחייבי אלא בגניבה ואבידה:

והשואל. אפ''ה בשואל דחמיר ומיחייב אף בשבר ושבויה ומתה ודוקא בבעלים הוא דפטור שלא בבעלים חייב אבידה וגניבה דחמירי שהן חייבין אף בנושא שכר ושוכר לכ''ש דבשואל דוקא בבעלים הוא דפטור אבל שלא בבעלים חייב עליהן:

מאן דאמר פשיטא שהוא נשבע צריכא ליה שישלם. בתמיה כלומר והשתא אי אמרת כמ''ד דפשיעה בבעלים חייב בשואל דהא דכתב רחמנא אם בעליו עמו לא ישלם דוקא אם לא פשע בה אבל כשפשע אפי' בעליו עמו ישלם ולפיכך קאמר דנשבע שלא פשעתי וא''כ קשיא למה ליה להתנא לאתויי מק''ו על גניבה ואבידה שיתחייב בה שלא בבעלים אף שלא בפשיעה הא כל שבבעלים פטור שלא בבעלים חייב כדמשמע קראי ומכיון דאמרת דפשיטא לן דפשיעה בבעלים חייב ודאי חייב הוא אף על גניבה ואבידה דכל שהפסיד מחמת פשיעותו בכלל הוא וא''כ ממילא משמע דחייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים לפי הכלל שאמרנו דהא לא משכחת לה פטורא בבעלים אלא שלא בפשיעה ומה שבבעלים פטור שלא בבעלים חייב ומאי מספקא ליה להתנא אם מתחייב בגניבה ואבידה שלא בבעלים דאיצטריך ליה הק''ו אלא ע''כ דס''ל פשיעה בבעלים פטור כר''ח ור' לא ושפיר איצטריך ליה הק''ו על גניבה ואבידה שלא בבעלים שלא בפשיעה:

מתנית' מסייעה לר' זירא. תניא אידך כוותיה דר' זירא דצריך שישבע שלא פשעתי דפשיעה אפי' בבעלים חייב:

שואל שהחמירה התורה וכו'. האי תנא דברייתא יליף לנושא שכר דפטור בבעלי' מק''ו משואל וס''ל להאי תנא דשוכר כשומר חנם דמי והלכך לא נקט אלא נושא שכר וכדלקמן:

שואל שהחמירה התורה עליו. מה שואל שהחמירה התורה עליו לשלם בשבר ושבויה ומתה אפ''ה בבעלים פטור ואינו חייב אלא שלא בבעלים כדכתיבי קראי נושא שכר. שהקילה התורה עליו דפטור הוא בכל אלו לכ''ש דחיובו בגניבה ואבידה אינו אלא שלא בבעלים אבל בבעלים פטור:

אין תימר. ואי ס''ד לשבועה איצטרכת ליה כלומר דאלו אמרת פשיעה בבעלים פטור וא''כ לא קאי הק''ו אלא לענין למיפטריה משבועה שלא פשעתי אם הוא בבעלים ומשום שאפי' הוא בפשיעה פטור א''כ קשיא ניתני בנושא שכר והשוכר דהא ע''כ האי תנא ס''ל דשוכר כש''ח דמי מדלא נקט אלא נושא שכר וש''מ דחיובי' דשוכר שלא בבעלים אינו אלא בפשיעה כמו הש''ח ואי דהק''ו לענין פטורא דשבועה הוא אמאי לא נקט נמי להשוכר דהא שפיר שייך הק''ו גם בשוכר ולמילף דאם הוא בבעלים פטור אפי' בפשיעה ולא משכחת שבועה גביה בבעלים:

הווי לא צורכה דלא לתשלומין. אלא ע''כ ש''מ דלא קאי הק''ו אלא לענין פטורא דתשלומין אם היא בבעלים ומשום דס''ל פשיעה בבעלים חייב וא''כ פטורא דשואל בבעלים ע''כ אינה אלא בשבועה שלא פשעתי ואהא איצטריך ליה הק''ו למיפטר להנושא שכיר בבעלים מתשלומין בחיובה דידיה ובשבועה מיהת שצריך לישבע שלא פשעתי דדיו להיות כשואל בדיניה והשתא שפיר הוא דלא נקט הכא להשוכר דלא מיתני ליה כלל ולא שייכא גביה הק''ו דהא אי לא פשע פטור הוא מתשלומין אפי' שלא בבעלים ואי בפשיעה אפי' בבעלים חייב וא''כ לעולם הוא צריך לישבע שלא פשעתי בין שלא בבעלים בין בבעלים והיינו סייעתא לר' זירא:

וקשיא על הדא דר' זירא וכו'. וקאמר הש''ס דמכל מקום קשיא לן למאי דס''ל לר' זירא דבכולהו פשיעה בבעלים חייב כדשמעינן ממילתיה וכפירושא דהברייתא דאתיא כוותיה כדאמרן ולדידיה שואל אם בעליו עמו נשבע שלא פשעתי שהרי אם פשע חייב:

אין בעליו עמו ישלם. ונושא שכר אם בעליו עמו נשבע שלא פשעתי:

אין בעליו עמו ישלם. כצ''ל. ושומר חנם בין שהבעלים עמו בין שאין הבעלים עמו נשבע שלא פשעתי וכל הא שמעינן ממילתיה דר' זירא דס''ל הכי כדלעיל:

אמרת. הא קשיא לן עליה אמאי לא נימא דבדין הוא דכל דקיל מחבריה קילא דיניה כדמסיק ואזיל:

דברים שהשואל משלם. והיינו שבר ושבויה ומתה ובשאין בעליו עמו בדין הוא דנושא שכר דקיל מיניה נשבע עליהן שאירע לו כך ופטור:

דברים שנושא שכר נשבע. בשבר ושבויה ומתה בשאין בעליו עמו בדין הוא דשומר חנם דקיל מיניה יהא פטור בלא שבועה:

דברים שנושא שכר משלם. והיינו גניבה ואבידה בשאין בעליו עמו בהא בדין הוא דשומר חנם נשבע על כך ופטור:

מה את מתני בשומר חנם בשהבעלים עמו. סיומא דהקושיא היא וכלומר דהשתא קשיא מה את מתני בברייתא דכר' זירא אתיא דשמעינן מינה דס''ל להתנא דפשיעה בבעלים חייב ואפי' בשומר חנם וצריך הוא לישבע שלא פשעתי וא''כ דינו כשומר שכר הוא בזה דג''כ צריך לישבע שלא פשעתי בשבעליו עמו כדיליף לה לעיל בברייתא דלא פטר ליה אלא מתשלומין ואמאי ומהיכא יליף לה האי תנא דגם בש''ח דקיל מיניה הדין הוא כן:

ואית דבעי. ואיכא דמקשי ליה גם על שומר שכר אמאי משוה דיניה בפשיעה בבעלים כדיניה דשואל כדשמעינן מברייתא דמפרשינן לה כר' זירא והכי פריך מה את מתני בש''ח ונושא שכר בין שהבעלים עמו בין שאין הבעלים עמו כלומר דמהיכ' ילפת לה למימר בתרווייהו דאין חילוק בין אם בעלים עמו או לא ולעולם מיחייבי בפשיעה וצריכין לישבע שבועה שלא פשעתי ומשוית להו כשואל לענין זה:

א''ר אבין. מהכא יליף לה תנא דברייתא ור' זירא דעל כל דבר פשע כתיבא בשומר חנם דמשמע בכל דבר ובכל מקום שפשע ואפי' בבעלים חייב הוא וצריך הוא לישבע שלא פשעתי לפטור עצמו וכיון דגלי לן קרא גבי ש''ח דקיל ממילא שמעינן דבכולהו דינא הכי דמיחייבי בפשיעה בבעלים ולא מיפטרי אלא בשבועה שלא פשעתי:

א''ר מנא. לאו מילתא היא דקאמרת להשוות דינן בזה שהרי לא מצינו שהשוות התורה בגניבה ואבידה כשואל. כלומר דאפי' בחיובא דגניבה ואבידה גבי שואל לא מצינו דהשווה התורה לחיובא דשבר ושבויה ומתה לשנאמר בו בשבעליו עמו פטור ובשאין בעליו עמו חייב דהא לא מצינו בהדיא חיובא דגניבה ואבידה בשואל ועיקר חיובא דגניבה ואבידה גביה מק''ו דש''ש למדנו כדיליף בבריית' קמייתא וכן בתני ר' ישמעאל ובש''ש גופיה לא כתיבא בהדיא פטורא בבעלים עמו אלא דהדר ילפינן בק''ו משואל לענין פטורא בבעלים כדיליף לה בהאי בריית' וא''כ בדין הוא דלא נחמיר אפי' בשואל בפשיעה בבעלים אפי' בגניבה ואבידה דהא מש''ש ילפת לה והתם לא כתיבא פשיעה כלל:

לא כן נשוה שומר חנם ונושא שכר שבר שבויה ומתה. בתמיה ואת אמרת דאפי' בש''ח וש''ש ואפי' בשבר שבויה ומתה שוין הן דלעולם בפשיעה חייבין ואפי' בבעלים כדאמר לעיל להך תנא דעל הכל צריכין לישבע שבועה שלא פשעתי הא ודאי לא מצית אמרת אלא מכיון דילפינן כל חד מחבריה שואל לחיובא בגניבה ואבידה מק''ו דש''ש וש''ח וש''ש ילפינן לפטורא בבעלים מק''ו משואל הדר מוקמינן להו אדינא דכל חד וחד בדוכתי' דש''ח דחיוביה בפשיעה הוא דוקא בשאין הבעלים עמו וכן ש''ש בחיוביה דגניבה ואבידה בשאין הבעלים עמו וכן שואל בדיניה אבל כשהבעלים עמו אפי' בפשיעה פטורין הן דהא פטורה דבעלים עמו משואל הוא דילפינן וכדאמרן:

וּמַה טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. עַֽל כָּל דְּבַר פֶּ֡שַׁע. וּמַה מְקַייְמִין דְּבֵית הִלֵּל טַעֲמוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. פֶּשַׁע. עַֽל כָּל דְּבַר פֶּ֡שַׁע. תִּיפְתָּר שֶׁשָּׁלַח בּוֹ יָד עַל יְדֵי שָׁלִיחַ.

Traduction

Pourquoi Hillel (qui est d’un avis opposé et condamne seulement le fait accompli d’accaparement) n’adopte-t-il pas l’explication de Shammaï? Selon lui, le mot parole en question vise la parole ou l’ordre donné à un messager de prendre le dépôt confié, ce qui entraîne aussi la culpabilité. –

Pnei Moshe non traduit

ומה טעמא דב''ש וכו'. כלומר וכי תימא האי על כל דבר פשע דכתיבא בש''ח מאי עבדת בה ההיא מיבעי' ליה לכדתניא כדמפרש לקמיה דכל חד וחד יליף ליה למאי דאית ליה:

ומה טעמא דב''ש. בסוף פ' המפקיד תנינן לה החושב לשלוח יד בפקדון בש''א חייב ובה''א עד שישלח בו יד ומפרש להו לטעם פלוגתייהו דב''ש ילפי מדכתיב על כל דבר פשע דאפי' בדיבורא מיחייב:

ומה מקיימין ב''ה טעמא דב''ש. דהא שפיר קאמרי ב''ש על כל פשע מיבעי ליה וכתיב על כל דבר פשע:

תיפתר. דמיבעי היכא ששלח בו יד ע''י שליח דבכל התורה קיי''ל אין שליח לדבר עבירה והכא גלי לן קרא על כל דבר פשע אפי' בשאמר לשליחו לשלוח בו יד מתחייב הוא המשלחו:

רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה בָעֵי. מָה אָמַר. יִטּוֹל. נָטַל. וְהָתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נִשְׁבְּרָה הֶחֱמִיצָה נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי כּוּלָּהּ. כְּלוֹם הֶחֶמִיצָה לֹא מַחְמַת קִילְקוּלָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שְׁלִיחוּת שֶׁנֶּאֱמַר בְּשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּחַסֵּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. מָה אִיתְאֲמָרַת יְסַב. חִיסֵּר אוֹ אֲפִילוּ לֹא חִיסֵּר. אֲמַר לֵיהּ. לֵית הָדָא שְׁאִילְתָּא דְּרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה יִטּוֹל נָטַל. אִין תֵּימַר לִיטּוֹל. אֲפִילוּ לֹא חִיסֵּר. אִין תֵּימַר. עַד שָׁעָה שֶׁיֶּחֱסוֹר. אִין תֵּימַר לִיטּוֹל. הֶחֱזִירָהּ בֵּין לִמְקוֹמוֹ בֵּין לְמָקוֹם אַחֵר פָּטוּר. אִין תֵּימַר נָטַל. הֶחֱזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ פָּטוּר. לְמָקוֹם אַחֵר חַייָב.

Traduction

R. Yossé b. Hanina demanda sur la fin de la même Mishna (disant: ''S’il a soulevé le tonneau pour en prendre un quart de mesure, puis le tonneau s’est brisé par accident, le dépositaire est responsable du dommage entier''): que faut-il entendre par le mot prendre? (L’intention seule d’en prendre, manifestée en soulevant le tonneau, suffit-elle à constituer la culpabilité, ou non)? Certes, même sans avoir pris, on est coupable d’avoir soulevé le tonneau, de même que R. Oshia a enseigné sur ce sujet: malgré la prise d’un quart de mesure, suivie de bris, on ne sera tenu de payer que le montant de ce quart, seulement si le tonneau s'est brisé; mais si par suite du quart pris, tout le vin s’est aigri, l’auteur de la prise devra payer le montant du tonneau entier, parce que l’aigreur est survenue de ce qu’il en manque un peu (de même, le fait seul d’avoir soulevé le tonneau entraîne la responsabilité des conséquences). R. Samuel ou R. Abahou dit au nom de R. Eléazar: le fait d’étendre la main, dit au sujet du gardien gratuit, n’entraîne de conséquence qu’en cas de déficit. Qu’entend-on par là, demanda R. Samuel devant R. Abahou? S’agit-il d’un prélèvement fait par l’individu même, ou du résultat indirect d’avoir soulevé un vase? N’est-ce pas, fut-il répliqué, l’équivalent de la question posée par R. Yossé b. Hanina, s’il s’agit d’une prise fictive (indirecte) en soulevant le tonneau, ou d’un retrait réel? Or, si l’on admet que l’acte seul d’avoir soulevé le tonneau rende coupable, il suffira de même d’une perdition indirecte, pour susciter la responsabilité; s’il s’agit au contraire d’avoir pris soi-même, il faudra de même ici avoir causé soi-même le déficit. Il y a encore un autre résultat: si le projet de prendre suffit à causer la responsabilité, au cas où après avoir pris un vase et l’avoir remis, soit à sa place, soit ailleurs, il se brise, on n’est pas tenu de le payer; mais si l’on n’est coupable qu’en ayant pris réellement, on sera dispensé de payer le dommage survenu dans ces conditions lorsqu’on a remis le vase à sa place (le déplacement est annulé), et l’on serait responsable en le plaçant ailleurs. –

Pnei Moshe non traduit

ר' יוסי בר חנינה בעי. אסיפא דההיא מתני' דהמפקיד קאי ואגב דמייתי לפלוגתייהו דב''ש וב''ה ברישא מפרש לה לכולה ובמקומה שם לא נתפרשה:

דתנינן שם היטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביה ונטל ממנה רביעית משלם את הכל. והשתא בעי ר' יוסי ב''ח מה אמר התנא בהך דהגביהה וכו':

יטול נטל. כלו' אם לאו דוקא נטל קאמר אלא אפי' הגביהה כדי שיטול ממנה נמי חייב דשליחות יד אינה צריכה חסרון או דילמא נטל דוקא קאמר דשליחות יד צריכה חסרון:

והתני. כלומר דפריך הש''ס אהא דבעי ר' יוסי ב''ח אהאי דינא דמתני' דהמפקיד דהכא שאני דאפי' למ''ד צריכה חסרון מיחייב אפי' לא נטל אלא מכיון שהגביהה ליטול קמה ברשותיה:

דהא תני ר' הושעי'. הא דאמרי' בהטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית:

נשברה. דוקא בשנשברה אבל החמיצה נותן לו דמי כולה דכלום החמיצה לא מחמת קילקולה שחסר ממנה הרביעית ודרכו של יין להחמיץ כשאין החבית מליאה והשתא נמי בסיפא בהגביהה אפי' למ''ד צריכה חסרון מיחייב כיון שהגביהה ליטול משום דניחא ליה להאי דתיהוי האי חבית מליאה וכולה חבית בסיס להאי רביעית וכיון שרצה ליטול הרביעית נעשה שואל על כל החבית:

מה איתאמרת. היכי פירושא דהאי עד שיחסר דקאמר:

יסב חיסר. אם נטל וחיסר הוא עצמו דאז הוי חסרון או אפי' לא חיסר בעצמו אלא שנחסר מאליו מחמת שנטלו להשתמש בו הוי חסרון:

לית הדא שאילתא דר' יוסי ב''ח יטול נטל. וכי לאו היינו האי בעיא דבעי ר' יוסי ב''ח אם יטול או נטל דוקא:

אין תימר ליטול א''כ אפי' לא חיסר הוא עצמו אלא שנחסר מאיליו ואין תימר נטל עד שעה שיחסור הוא ואמרינן עלה דבגוונא דאם מחמתו הוא נחסר מאליו לכ''ע הוי חסרון וא''כ מאי קא מיבעיא לך:

אין תימר ליטול. כלומר דמסיים למילתיה דעוד איכא נ''מ אי אמרינן אפי' ליטול מחייב אם נשברה דברשותיה הוי ומשום שליחות יד הוא ולאו דוקא קתני נטל מיהת שמעינן דלענין זה אם החזירה ואחר כך נשברה בין שהחזירה למקומה בין למקום אחר פטור דלא הוי כמו שטילטלה לצורכו:

ואין תימר נטל. דוקא איירי במתני' החזירה למקומה ואח''כ נשברה פטור למקום אחר חייב:

Shvouoth

Daf 42a

משנה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן פָּטוּר׃

Traduction

Le propriétaire dit au gardien gratuit: ''Où est mon bœuf''; et celui-ci répond que l’animal est mort, tandis qu’en réalité il s’est brisé un membre, ou il a été enlevé par un ennemi, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal s’est brisé un membre, au lieu qu’il est mort, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal a été enlevé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été volé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal a été volé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal est perdu, ou qu’il est mort, ou s’est brisé, ou a été enlevé, ou volé. Le propriétaire lui dit: ''je te conjure'', et celui-ci répond: Amen; ce dernier est acquitté.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אמר לש''ח איכן שורי אמר לו וכו' משביעך אני ואמר אמן פטור. שאלו הודה לא היה משלם כלום שהרי בכל אלו אין כאן חיוב לש''ח ונמצא שאין כאן כפירת ממון ואע''פ שנשבע לשקר לא חייבה תורה קרבן משום שבועת הפקדון אלא היכא שכפרו ממון וכן הדיין אינו יכול להשביע אלא על דבר שאם היה מודה היה חייב לשלם ממון:

הלכה: אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם כול'. רַב אָמַר. פָּטוּר מִשְּׁבוּעַת פִּיקָּדוֹן וְחַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִּיסוֹ אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב אֵינוֹ מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַייְסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַייְסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.

Traduction

Rav dit (175)''J., Sanhedrin 3, 9; Cf. ci-dessus, 4, 1.'': le dépositaire sera dispensé du serment de dépôt (n’ayant pas causé un préjudice d’argent), mais non du serment de parole d’inadvertance. R. Yohanan au contraire dit: puisque le dépositaire doit chercher à satisfaire le déposant lésé, il n’est pas condamné pour serment de parole. Selon Rav, ce dédommagement n’a-t-il pas lieu? —Oui, le dépositaire doit se disculper en disant la vérité (comment la perte est survenue), sans dédommager le déposant pour le faux (pour le serment de parole, la culpabilité subsiste).

Pnei Moshe non traduit

גמ' פטור משבועת פקדון. הואיל ולא כפר ממון אבל חייב קרבן משום שבועת ביטוי שעכ''פ נשבע לשקר הוא ואע''ג דליתיה בלהבא שהרי אין בידו לישבע אם ימות או לא ימות קסבר רב מילתא דאיתא בלאו והן אע''ג דליתיה בלהבא מיחייב משום שבועת ביטוי:

ר' יוחנן. פליג דמאחר שמצוה על הנפקד להפיס דעתו של המפקיד דאע''ג דמדינא פטור הוא מ''מ מצוה עליו לפייסו על שנאבד ממונו על ידו ומכיון דמפייסו שוב אין עליו חיובא דשבועת ביטוי במה שכפר בו בתחילה:

על דעתיה דרב אינו מצוה להפיסו. בתמיה וכי לא מודה רב בזה שעכ''פ מצוה עליו להפיס דעתו של זה:

מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר. כלומר ודאי דמודה רב בזה אלא מה שיכול הוא לפייסו אינו אלא על אמת אשר אתו שהפקדון נאבד ממנו ואינו חייב בדבר ומפייסו ומשתדל אתו בכל מה שיכול אבל אינו יכול לפייס על השקר שכפר בו בתחילה ונשבע לשקר דמה פיוס שייך בזה והילכך מיחייב משום שבועת ביטוי:

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְשׁוֹמֵר שָׂכָר. 42a וְלֹא דַמְייָא שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁמִירָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם כֵּיוָן שֶׁשִּׁימֵּר כָּל צוֹרְכוֹ פָּטוּר. שְׁמִירָה שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵין מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְגוּפוֹ. לְפִיכָךְ רוֹאִין אוֹתוֹ אִם הָיָה רָאוּי לִשְׁמִירָה פָּטוּר. וְאִילֹא חַייָב. אֵין אוֹמְרִין. אִלּוּ הָיָה אַחֵר שָׁם יָכוֹל לְהַצִּיל הִצִּיל פָּטוּר. שֶׁלֹּא הִצִּיל חַייָב.

Traduction

R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: le mot garder est usité tant pour le gardien gratuit que pour le gardien salarié, et pourtant il y a une différence entre eux; car, le premier, à condition de garder suffisamment un objet sans négligence, n’est pas responsable des dommages; tandis que pour le second, on considérera ses forces corporelles: d’après cet examen, on estimera s’il était apte à garder l’animal, et il sera acquitté, sinon, il sera condamné; mais on ne calculera pas, en cas de dommage, que si un autre avait été chargé de garder l’animal il l’aurait sauvé, et qu’en un tel cas seulement de salut le gardien est acquitté, non au cas contraire (on ne juge pas d’après les forces d’un autre).

Pnei Moshe non traduit

ולא דמייא שמירה וכו'. אע''פ שבשניהם נאמרה שמירה מ''מ אינן דומין זה לזה דבש''ח כיון ששימר כל צרכו בלא פשיעה פטור ובשומר שכר אין משערין אותו אלא בגופו לפי שצריך לשמו' בכל כחו כיון שנוטל שכר ומיהו אין משערין אלא בגופו של שומר כדמסיק ואזיל שרואין אם הוא ראוי לשמירה זו ושמר כפי שהוא ראוי פטור כגון אם אירעו אונס גזלן וכיוצא בו ואם לא שמר כמו שהוא ראוי בעצמו לכך שהיה יכול להציל ולא הציל אז הוא חייב אבל אין משערין אותו באחר לומר אילו היה אחר תחתיו היה יכול להציל ודוקא אם הציל הוא דפטור ואם לאו חייב הא לא אמרינן:

רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם וְנֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. וְלֹא דַמְייָא שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם לִשְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי בַּר נְהוֹרַאי וָמַר. אֲנִי אֵינִי מְקַבֵּל עָלַי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר וְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה כֵן. אִילּוּ נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ הָיִיתִי לָמֵד מִנּוֹשֵׁא שָׂכָר. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא חַייָב אֶלָּא דְעַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עַל נוֹשֵׂא שָׂכָר. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָ לָמֵד עַל הַמְלַמֵּד לְהַחֲמִיר עָלָיו. דּוּ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. מָה אִם נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּילָה בוֹ הַתּוֹרָה אֲפִילוּ מָשַׁךְ יְהֵא פָטוּר. אֶלָּא כֵינִי. לֹא יֵאָמֵר שְׁלִיחוּת יָד שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. הָיִיתִי לָמֵד מִשּׁוֹמֵר חִנָּם. מָה אִם שׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁהִיקִּלָה בוֹ הַתּוֹרָה אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ. נוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁהֶחֱמִירָה בוֹ הַתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ חַייָב. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֶמְרָה שְׁלִיחוּת יָד בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. לְהַחֲמִיר עֲלֵיהּ. כֵּיוָן שֶׁהִנִּיחַ מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ עָלֶיהָ חַייָב.

Traduction

R. Eléazar dit au nom de R. Oshia: l’expression étendre la main sur (pour accaparer) est usitée tant pour le gardien gratuit que pour le salarié, et pourtant les effets de cette loi ne se ressemblent pas; car, en vertu de cette expression, le premier n’est coupable qu’après avoir fait l’attraction de l’objet confié, tandis que le second est coupable dès qu’il a jeté sur le dépôt son bâton ou son manteau (en signe d’acquisition). R. Yossé b. Nehoraï l’entendant dit: je n’admets par cette interprétation, car, selon moi, l’un et l’autre ne sont coupables que par le fait de l’attraction. R. Amé dit au nom de R. Eléazar, et de même R. Oshia a enseigné: si pour le gardien gratuit on n’avait pas employé le terme étendre la main, on l’eût supposé inutile, pouvant le déduire du gardien salarié, en raison de cette déduction: comme le gardien salarié, pour lequel la Loi a des aggravations, n’est coupable qu’après avoir attiré à soi le dépôt, à plus forte raison le gardien gratuit, pour lequel la Loi a des allégements ne sera certes coupable qu’après attraction. Pourquoi donc le terme en question est-il dit du gardien gratuit, s’il n’y avait pas d’aggravation à l’égard du gardien salarié? Donc, ce dernier est coupable dès qu’il a mis son bâton ou son manteau sur le dépôt (acquis ainsi).R. Yossé dit: en raisonnant ainsi, la chose déduite servirait à aggraver la prémisse d’où on la déduit, car on peut justifier l’emploi du terme en question pour le gardien gratuit, sans quoi, on supposerait que le gardien salarié est coupable après attraction, parce que la Loi est plus sévère à son sujet; tandis que le gardien gratuit, d’un rôle moins sévère, serait acquitté même après attraction (donc, les 2 termes sont utiles, et chaque gardien n’est responsable qu’après l’attraction). Au contraire la déduction sera faite à l’inverse: on suppose l’omission du terme étendre la main, dit du gardien salarié, comme inutile et pouvant être déduit du gardien gratuit, et l’on dit que si ce dernier, d’un rôle peu sévère, n’est coupable qu’après l’attraction du dépôt, de même le gardien salarié, dont le rôle est plus sévère, sera responsable après l’attraction. Aussi, l’emploi du terme en question pour le gardien salarié indique une aggravation et signifie qu’en ayant posé son bâton ou son manteau sur le dépôt, il l’acquiert et en devient responsable.

Pnei Moshe non traduit

שמע ר' יוסי בר נהוראי. מה שאמר ר''א משמיה דר' הושעיה ואמר איני מקבל עלי את הדבר הזה. דלא אמרה ר' הושעיה מעולם אלא אחד זה ואחד זה אינו חייב בשליחות יד עד שימשוך אותה כדי לקנותה דמטלטלין אין נקנין אלא במשיכה לכל דבר הן לענין מקח או לענין גזל או לענין שליחות יד:

ותני רבי הושעיה כן. מברייתא דר' הושעיה שמענו דתני בהדיא כן כדאמר ר' אלעזר משמיה:

אילו לא נאמר שליחות יד בש''ח. כצ''ל:

שאינו צריך. לפי שהייתי למד משליחות יד שנאמר בש''ש אלא שהייתי אומר מה אם נושא שכר שהחמירה התורה עליו בשמירתו דמתחייב בגניבה ואבידה ואינו חייב עד שימשוך דמן הסברא עד שימשוך דוקא כדאמרינן דלכל דבר דוקא במשיכה הוא דנקנה שומר חנם וכו' לכ''ש דעד שימשוך:

לאיזה דבר וכו'. כלומר אלא דלכך נאמר בש''ח ללמד על ש''ש דאפי' הניח מקלו ותרמילו עליה ולא משכה קנאה ומתחייב עליה:

ר' יוסי אומר וכו'. כלומר דלא שייך לומר כן שהלמד ילמד על המלמד להחמיר עליו דהרי אתה יכול לומר דשפיר איצטריך שליחות יד בש''ח דאי לא נאמרה הייתי אומר מה לשומר שכר דחייב משימשוך שכן החמירה התורה עליו תאמר בש''ח דקיל אפי' משך יהא פטור והלכך איצטריך ולעולם בשניהם עד שימשוך:

אלא כיני. איפכא הוא דילפינן דלא תאמר שליחות יד בש''ש ונילף בק''ו מש''ח דמתחייב אלא אי הוה ילפינן מש''ח ה''א דבש''ש נמי עד שימשוך בעינן לכך נאמר שליחות יד בש''ש להחמיר עליו ולומר כיון שהניח מקלו ותרמילו עליה חייב שמעינן מיהת לר' הושעיה דתני בברייתא בהדיא כן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source